הארץ צריכה עכשיו שירים

ביום שישי האחרון הופעתי בקאמרי במופע שכולו מילותיו של אלכסנדר פן. לא הרבה יודעים אבל פן, היה גם חובב איגרוף ומי שאוהב אגרופים צריך לדעת גם לאהוב.

הוא באמת אהב, אי אפשר שלא להרגיש את זה כשקוראים אותו, הוא אהב נשים ויין והוא כתב גם את כמה משירי האהבה הכי יפים לארץ כמו זה ששרתי בהופעה; ״אני מרגישה שזה זמן לשירי אהבה, הארץ צריכה שנשיר לה״ אמרתי לקהל רגע לפני שפצחתי בו ״אני מוצאת את עצמי שרה אותו בפקקים כמו מתחננת לנצחון רוחני, כמו אחרונת אוהדים הכדורגל במגרש, בפקקים אני צורחת את השיר הזה בתוך חתיכת הפח שמניעה אותי מנקודה לנקודה ואם האנשים שנמצאים ליידי בפקק היו יודעים מה מתנגן לי באוטו הם בטח היו צוחקים אני שרה את ״כנרת״ כמו המנון לתקופה השורה ״בתוהו דממה השוררת, תמיד קריאתי תרחף. כנרת, כנרת, כנרת, אימצי את הבן העייף״. הקהל צחק כשהתחלתי לשיר והיה רגע של חיוך באולם, אבל אנחנו כולנו אוהדים של מוזיקה שהופכת אותנו לשייכים ולמסוממי לב, ההמנונים העבריים שהופכים אותנו לשפויים בימים האלו הם געגוע לימים שהיו פה פעם והיה בהם קצת יותר תמימות והרבה מאוד קסם. תשירו לה, הארץ צריכה אותנו.